<h1>פירוש רבינו חננאל מכת"י — כתובות</h1>
<h2>דף לו.</h2>
[כתובות כ"ב ע"א] האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת כול'. אמר רב הונא אמר רב מניין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנ' את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה כדר' יונה דאמ' הזה הבעל מוציא שם ולא היבם. אבל הפה שאסר הוא הפה שהתיר לאפוקי מהאי קרא את בתי נתתי לאיש. לאיש אסרה לכול' עלמא, הזה התירה לו, לא צריך הא מילתא קרא סברא היא. הוא אסרה והוא שרי לה. פי' דבר שהוא בהיתר בא זה ואסרו וחזר והתירו הרי הוא בחזקת שהיה מי לא ידע בדבר הזה ומי משיב על זה אלא הפה שאסר דבר שהוא בחזקת התר וחזר והתירו לא צריך קרא ואת בתי נתתי לאו להכי הוא דאתא אלא לאסור ואינו חוזר ומתיר.
